בס"ד
שלומות ואור לכולם,
את מערכת החגים שאנו חוגגים בימים אלו: ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, ממשילים בחסידות למקרה הבא: נער של"ע התרחק מביתו ומשפחתו שינה את דרכו לבושו ודיבורו ולאחר זמן מה כבר לא זוכר בכלל את הבית ואת המשפחה. הוא שכח לגמרי מאין הוא בא.
ואז יום אחד כביכול בדרך מקרה הוא הולךבדרכו ושומע שיר או קול שמזכיר לו את ביתו ואת משפחתו. קול זה 'מחזיר' אותו בשנייה אחת ובהתרגשות גדולה לכל המציאות הקודמת שלו. הוא בוכה מעומק הלב, משתוקק, מתמלא געגועים, זכרונות ורצון לשוב למציאות הטובה הזו- לחיק ביתו ומשפחתו. בימים הבאים הוא נערך ומתכונן לפגישה המחודשת – מתקלח, מסתפר, קונה בגדים.
ואז לאחר תקופה של הכנה מגיע הרגע המרגש של השיבה שלו הביתה. הדלת נפתחת ומאחור מתגלה משפחה אוהבת ומחבקת שלא הפסיקה לחכות ולהתפלל לרגע המרגש הזה. ההתרחקות מן הבית והשכחה זו לעיתים המציאות שלנו במשך השנה. אנו שוכחים לעיתים את המטרה, את השורש- את הקב"ה. השיר, הקול והזיכרון שמגיע לאחר מכן, אלו תקיעות השופר בראש השנה שמחזירות אותנו לעקדת יצחק, ולמתן תורה- לשורש ולמטרה ומעוררות בנו כיסופים וגעגועים. ההכנות לחזרה הביתה (מקלחת, תספורת וכד') זהו יום הכיפורים בו אנו שבים בתשובה ומתכוננים למפגש המרגש. השיבה הביתה והמפגש המחודש מתרחשים בסוכה- צילא דמהמנותא'. אנו חוזרים הביתה מוקפים בענני הכבוד וחוסים שוב בצילו של הקב"ה.
לפי המשל הזה שהבאנו חג סוכות הוא במדרגת השיא של הרגלים והוא נותן לנו תחושה של 'שיבה הביתה' למקום הכי טוב, הכי מאמין בך המקום שתמיד יחבק יכיל ויחזיר אותך לשורש שלך.
אך איזה סוג בית זה? מהי המהות של הסוכה?
ישנה מחלוקת מפורסמת בין ר"ע לבין ר"א בעניין מהות הסוכה. ר"א סובר שהסוכה היא זכר ל'ענני הכבוד' לעומתו ר"ע סובר שהסוכה היא זכר ל 'סוכות ממש' (מסכת סוכה דף י"א) כאשר עם ישראל הלך במדבר הייתה הנהגה מאוד ניסית של ענני כבוד ששמרו על עם ישראל ומן ובאר וכד' אך גם הייתה השתדלות של עם ישראל בהבאת המן , באמונה ובהליכה אחרי ה' במדבר.
לפי ר' אליעזר שסובר 'זכר לענני הכבוד' הסוכה מבטאת את השגחת ה' על עם ישראל במדבר והדאגה לכל צורכיהם. חג סוכות מציין את השפע שיורד עלינו 'מלמעלה למטה'.
לעומתו ר' עקיבא שסובר 'זכר לסוכות ממש' הבין שהסוכה מבטאת את ההשתדלות של עם ישראל והעמידה שלהם בכל קשיי המדבר וכפי שמציין זאת הנביא ירמיה:"כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"... (ירמיהו פרק ב') חג סוכות לפי זה מבטא כיוון הפוך של 'מלמטה למעלה' – את ההשתדלות והמאמץ שלנו במדבר.
ניתן להסביר שיש כאן מחלוקת כביכול בין 'שמים' ל'ארץ' ומה הנקודה המרכזית. בדומה למחלוקת דומה שיש בין ב"ש לבין ב"ה. בית שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ. ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים. (בראשית רבה א') (ר"א מגיע מבית מדרשו של שמאי ולעומתו ר"ע מגיע מבית מדרשו של הלל).
מבלי להיכנס לעומק המחלוקת ניתן לדעתי לומר בעומק שהסוכה אולי מהווה בדיוק את החיבור בין שמים לארץ. הסוכה זה מקום בו כל מה שאנו עושים, גם דברים שמוגדרים ביום-יום שלנו כ'דברי חול' הופך להיות מצווה מן התורה ומקבל מימד רוחני. אדם אוכל, ישן, משוחח והכל הופך להיות קדוש. שם בתוך הסוכה ברגעים הכל כך קדושים הללו של השנה מתברר שעם ישראל בעומק שלו הוא עם שמחבר שמים וארץ, קדש וחול.
כל הרעיונות הללו שעמם אנו נפגשים בחג הסוכות מתחברות כל כך לעבודה החינוכית שלנו בישיבה. אנו עסוקים כל העת בקדש וחול והיכולת לחבר בניהם. אנו מתמודדים כל העת בשאלות של 'שמים' ו'ארץ' כמה לתת לתלמידים וכמה לדרוש מהם, מתי 'להכיל' ומתי 'להציב גבול'. אבל עם כל השאלות הללו אנחנו תמיד חושבים על התלמיד ועל טובתו ותמיד דואגים שכל התלמידים והצוות שבאים בשערי הישיבה ירגישו שהם נכנסו לבית אוהב ודואג- בדיוק כמו בסוכה.
נתפלל לקב"ה שנזכה להמשיך את תחושת 'הבית' הזו שאנו חווים בסוכה למשך כל השנה ולמשך כל עבודתנו החינוכית.
חג שמח ושנה מתוקה וטובה
הרב איתמר ליברמן
ראש הישיבה